במאמר הזה
השאלה האם אימוץ יכול להוביל לאזרחות בריטית תלויה במתי והיכן האימוץ התבצע, סוג צו האימוץ והאזרחות של ההורים המאמצים. המאמר בנושא מחולק לשני חלקים, החלק הראשון מיועד לאזרחים בריטים שאימצו או מעוניינים לאמץ ילד מתחת לגיל 18 ורוצים לדעת אם הילד יוכל לקבל אזרחות בריטית. החלק השני מיועד לאנשים שאומצו בהיותם ילדים ומעוניינים לדעת אם הם אזרחים בריטים או שיש להם אפשרות להפוך לכאלה.
אזרחות בריטית עבור הילד המאומץ שלכם
עבור אזרח בריטי שגר בישראל ומאמץ ילד, המצב השכיח ביותר הוא שהילד אינו מקבל אזרחות בריטית דרך האימוץ, ויהיה צורך לרשום אותו כאזרח בריטי (registration). לפני שנעסוק ברישום, כדאי להבין את הנסיבות המצומצמות שבהן אימוץ מחוץ לאנגליה כן מקנה אזרחות באופן אוטומטי, ומדוע רוב האימוצים בישראל אינם עומדים בתנאי.
אימוץ מחוץ לאנגליה יכול להקנות אזרחות בריטית באופן אוטומטי רק אם בוצע ב-1 ביוני 2003 או אחריו, לפי סעיף 23 לאמנת האג בנושא אימוץ בינלאומי (Hague Convention on Intercountry Adoption). כל התנאים הבאים חייבים להתקיים:
- האימוץ בוצע לפי סעיף 23 לאמנת האג (ולא אימוץ בבית משפט מקומי).
- הילד היה מתחת לגיל 18 בעת האימוץ.
- לפחות אחד מההורים המאמצים היה אזרח בריטי בעת האימוץ.
- ההורה המאמץ הבריטי התגורר דרך קבע באנגליה בעת האימוץ (במקרה של אימוץ משותף, שני ההורים המאמצים נדרשו להתגורר דרך קבע באנגליה).
דרישת מקום המגורים הקבוע (habitual residence) היא קו פרשת המים. מקום המגורים הקבוע הוא המדינה שבה אדם גר את רוב ימות השנה ורואה בה את ביתו. אם ההורה המאמץ הבריטי התגורר דרך קבע באנגליה, האזרחות עוברת באופן אוטומטי, בין אם ההורה מחזיק באזרחות בירושה (by descent) או שלא בירושה (otherwise than by descent). אם ההורה המאמץ הבריטי גר בישראל, האימוץ אינו מקנה אזרחות, והמסלול עבור הילד הוא רישום.
ישראל חתומה על אמנת האג, ולכן אימוצים שבוצעו בישראל לפי הליך סעיף 23 יכולים באופן עקרוני להקנות אזרחות בריטית. בפועל, הדבר חל רק כאשר ההורה המאמץ הבריטי התגורר דרך קבע באנגליה בעת האימוץ. עבור אזרחים בריטים שגרים בישראל, זה יקרה לעתים רחוקות.
בנוסף, אימוצים רבים בישראל מתבצעים בבתי משפט ישראליים מקומיים, ולא לפי הליך סעיף 23 של אמנת האג. צו אימוץ של בית משפט מקומי, אף שהוא תקף מבחינה משפטית בישראל, לא יקנה אזרחות בריטית, ללא קשר למקום שבו גר ההורה המאמץ. ישראל נמצאת ברשימת המדינות שצווי האימוץ שלהן מוכרים לפי צו ההכרה באימוץ מחוץ לאנגליה משנת 2013 (Adoption (Recognition of Overseas Adoptions) Order 2013), אבל ההכרה הזו היא לצורכי אחריות הורית בלבד, ולא לצורכי אזרחות. בין אם האימוץ שלכם היה לפי אמנת האג ובין אם היה אימוץ בבית משפט מקומי, אם גרתם בישראל באותה עת, המסלול עבור הילד שלכם הוא רישום.
אם האימוץ שלכם בוצע לפי אמנת האג, תהיה ברשותכם תעודה לפי סעיף 23 (Article 23 certificate). זהו מסמך ספציפי שמונפק כחלק מתהליך האימוץ הבין-מדינתי, ומאשר שהאימוץ בוצע בהתאם לאמנה. אם אין ברשותכם את התעודה הזו, או אם צו האימוץ שלכם אינו מפנה לאמנת האג, מדובר באימוץ בבית משפט מקומי.
אם הילד שלכם לא קיבל אזרחות בריטית באופן אוטומטי, המסלול הוא רישום. מסלולי הרישום העיקריים לילדים מאומצים מתחת לגיל 18 הם סעיף 3(1) וסעיף 3(2) לחוקי האזרחות הבריטים משנת 1981 (British Nationality Act 1981). סוג האזרחות שיש לכם כהורה מאמץ קובע איזה מסלול חל ומה סיכויי ההצלחה.
סעיף 3(1) מעניק לשר הפנים הבריטי שיקול דעת לרשום כל אדם מתחת לגיל 18 כאזרח בריטי. הבקשה מוגשת בטופס MN1. זהו המסלול העיקרי לילדים מאומצים של אזרחים בריטים, במקרים שבהם האימוץ לא הקנה אזרחות באופן אוטומטי. מכיוון שמדובר במסלול הנתון לשיקול דעת, האישור אינו מובטח. משרד הפנים הבריטי (Home Office) ישקול מגוון גורמים, ובהם הקשר של הילד לאנגליה, האזרחות ומעמד התושבות/הגירה של ההורים, והיכן צפוי עתידו של הילד.
לסוג האזרחות שיש לכם יש משמעות מעשית. כאשר ההורה המאמץ הבריטי מחזיק באזרחות שלא בירושה, הדבר מעיד על קשר אישי חזק לאנגליה, ומשרד הפנים הבריטי נוטה בדרך כלל להפעיל את שיקול דעתו לטובת הרישום. כאשר ההורה מחזיק באזרחות בירושה בלבד, הקשר לאנגליה נחשב חלש יותר בעיני משרד הפנים, והבקשה תזדקק לתמיכה בגורמים נוספים שיוכיחו שלילד יש קשר אמיתית לאנגליה.
סעיף 3(2) עשוי להציע מסלול חלופי כאשר ההורה המאמץ מחזיק באזרחות בירושה. מדובר ברישום בזכות שבו הזכאות לרישום קבועה בחוק, ולא במסלול הנתון לשיקול דעת. כדי שהסעיף הזה יחול, בדרך כלל צריכים להתקיים התנאים הבאים:
- ההורה המאמץ החזיק באזרחות בריטית בירושה בעת לידת הילד.
- ההורה של ההורה המאמץ (הסב או הסבתא המאמצים של הילד) היה, או היה הופך, לאזרח בריטי שלא בירושה.
- ההורה המאמץ גר באנגליה תקופה רצופה של שלוש שנים בשלב כלשהו לפני לידת הילד.
- הילד מתחת לגיל 18 בעת הגשת הבקשה.
המסלול הזה רלוונטי במיוחד להורים מאמצים שמחזיקים באזרחות בירושה, מכיוון שהוא אינו תלוי בשיקול דעת. עם זאת, דרישת המגורים של שלוש שנים באנגליה אומרת שהוא לא יחול על כל משפחה. אם ההורה המאמץ מעולם לא גר באנגליה תקופה רצופה של שלוש שנים, המסלול הזה לא יהיה זמין, והמצב חוזר לסעיף 3(1).
אם הילד שלכם מקבל אזרחות בריטית דרך אימוץ מזכה שבו התקיים תנאי מקום המגורים הקבוע, אזרחותו היא שלא בירושה, והוא יוכל להוריש אותה לילדיו שייוולדו מחוץ לאנגליה בעתיד. אם הילד מקבל אזרחות דרך רישום, השאלה אם יוכל להוריש אותה תלויה בסוג האזרחות שהוא מקבל ברישום. חלק ממסלולי הרישום מקנים אזרחות שלא בירושה, ואחרים מקנים אזרחות בירושה בלבד. כדאי לברר זאת כבר בעת הגשת הבקשה.
אם ילד אומץ בבית משפט באנגליה ב-1 בינואר 1983 או אחריו, והיה לפחות הורה מאמץ אחד שהוא אזרח בריטי, הילד הופך לאזרח בריטי באופן אוטומטי החל ממועד צו האימוץ. לאימוצים בבית משפט באנגליה אין דרישת מקום מגורים קבוע. הילד מקבל אזרחות שלא בירושה. תרחיש זה פחות נפוץ בקרב משפחות ישראליות, אבל הוא רלוונטי כאשר האימוץ מתבצע באנגליה ולא בישראל.
חלק שני: אנשים שאומצו בילדותם
אם אזרח בריטי אימץ אתכם בהיותכם ילדים ואתם כיום בגירים, ייתכן שאתם כבר מחזיקים באזרחות בריטית מבלי לדעת זאת. השאלה אם אתם בריטים תלויה במתי והיכן בוצע האימוץ, בסוג צו האימוץ ובמעמד האזרחות של ההורה המאמץ באותה עת. נקודת ההתחלה היא לבדוק אם האימוץ הקנה אזרחות באופן אוטומטי. אם כן, אתם כבר בריטים, והצעד שעליכם לעשות הוא להגיש בקשה לדרכון בריטי ראשון.
ייתכן שאתם כבר אזרחים בריטים אם האימוץ שלכם נופל לאחת מהקטגוריות הבאות:
- אומצתם בבית משפט באנגליה ב-1 בינואר 1983 או אחריו, ולפחות אחד מההורים המאמצים היה אזרח בריטי באותה עת.
- אומצתם מחוץ לאנגליה ב-1 ביוני 2003 או אחריו לפי סעיף 23 לאמנת האג, לפחות אחד מההורים המאמצים היה אזרח בריטי, וההורה המאמץ הבריטי התגורר דרך קבע באנגליה באותה עת.
- אומצתם באנגליה בין 1 בינואר 1950 ל-31 בדצמבר 1982, והמאמץ שלכם החזיק באזרחות האימפריה הבריטית (Citizen of the United Kingdom and Colonies, CUKC) (ראו פירוט להלן).
אם אחד מהמקרים האלה חל עליכם, אתם אזרחים בריטים ואתם לא צריכים להירשם. השלב הבא הוא הגשת בקשה לדרכון בריטי ראשון. אנו בוויזה ואזרחות בריטית מסייעים בהגשת בקשות לדרכון בריטי ראשון עבור מאומצים, כולל איסוף הראיות הדרושות להוכחת רצף הורשת האזרחות בין הדורות.
אם אומצתם באנגליה בין 1 בינואר 1950 ל-31 בדצמבר 1982, ייתכן שקיבלתם את אזרחות האימפריה הבריטית דרך האימוץ, לפי סעיף 8 לחוק אימוץ ילדים הבריטי משנת 1949 (Adoption of Children Act 1949). כדי שזה יחול, המאמץ היה צריך להחזיק באזרחות האימפריה הבריטית בעת האימוץ. במקרה של אימוץ משותף, רק אזרחותו של המאמץ הגבר הייתה רלוונטית; אזרחותה הבריטית של מאמצת יכלה להקנות אזרחות רק אם היא הייתה המאמצת היחידה. אם קיבלתם את אזרחות האימפריה הבריטית יחד עם הזכות לתושבות קבע (right of abode), הפכתם לאזרחים בריטים באופן אוטומטי ב-1 בינואר 1983.
אם אומצתם מחוץ לאנגליה לפני ה-1 ביוני 2003, או שאומצתם לפי אמנת האג אבל ההורה המאמץ הבריטי לא התגורר דרך קבע באנגליה, האימוץ שלכם לא הקנה אזרחות בריטית באופן אוטומטי. אם אומצתם באנגליה לפני ה-1 בינואר 1950, לאימוץ אין כל השפעה על האזרחות לפי החוק שהיה בתוקף באותה תקופה.
כבגירים, מסלולי הרישום הפתוחים לילדים (סעיף 3(1) וסעיף 3(2) לחוקי האזרחות הבריטים משנת 1981) כבר אינם רלוונטיים, מכיוון ששניהם דורשים שהמבקש יהיה מתחת לגיל 18. עם זאת, ייתכנו מסלולים אחרים בהתאם לנסיבותיכם. אם אי-שוויון מגדרי היסטורי בחוקי האזרחות הבריטית פגע ברצף הורשת האזרחות בין ההורה המאמץ לסב או הסבתא, ייתכן שתהיו זכאים להירשם לפי הוראות כמו סעיף 4C או סעיף 4L לחוקי האזרחות הבריטים משנת 1981. אם גרתם באנגליה וקיבלתם תושבות קבע (ILR), ייתכן שהתאזרחות (naturalisation) היא אפשרות עבורכם. המסלול הנכון תלוי בנסיבות האישיות שלכם.
לאחר שנקבעה אזרחותכם הבריטית, בין אם דרך האימוץ ובין אם דרך רישום מאוחר יותר, השלב הבא הוא הגשת בקשה לדרכון בריטי ראשון. עבור מאומצים, המסמכים התומכים כוללים בדרך כלל את צו האימוץ, הוכחה לאזרחות הבריטית של ההורה המאמץ בעת האימוץ, ובמקרה של אימוץ לפי אמנת האג, את התעודה לפי סעיף 23. אם קיבלתם אזרחות דרך רישום, תעודת הרישום (Certificate of Registration) שלכם היא הראיה העיקרית.
אילו מסמכים נדרשים?
המסמכים הנדרשים תלויים בשאלה אם אתם מגישים בקשה לדרכון או בקשת רישום. בכל המקרים, צו האימוץ הוא ראיה מרכזית. המסמכים הבאים נדרשים בדרך כלל:
- צו האימוץ המלא שניתן בבית המשפט.
- במקרה של אימוץ לפי אמנת האג, התעודה לפי סעיף 23.
- תעודת הלידה של המאומץ (מקור, מלפני האימוץ).
- הדרכון הבריטי של ההורה המאמץ, או תעודת ההתאזרחות / תעודת הרישום שלו.
- הוכחה למעמד האזרחות הבריטית של ההורה המאמץ במועד האימוץ.
- הדרכון הנוכחי או מסמך הזהות של המאומץ.
- תרגום שתורגם על ידי מתרגם מוסמך לכל מסמך שאינו באנגלית.
אם האימוץ בוצע בישראל, צו בית המשפט הישראלי יתקבל בדרך כלל, אבל יש לצרף אליו תרגום לאנגלית שתורגם על ידי מתרגם מוסמך אם הוא נכתב בעברית. מסמכים חסרים או לא מלאים הם קושי נפוץ, במיוחד כאשר האימוץ בוצע לפני שנים רבות. במקרים מסוימים אפשר להשתמש בראיות חלופיות, אבל זה תלוי במה חסר ומדוע.
קבלת ייעוץ מקצועי
תביעות אזרחות שמבוססות על אימוץ עשויות לערב שאלות משפטיות מורכבות, בין אם אתם הורים שבוחנים אפשרויות עבור הילד המאומץ שלכם, ובין אם אתם בגירים שמנסים לברר את מעמדכם. עבור אזרחים בריטים שגרים בישראל ואימצו ילד, המציאות המעשית היא שרישום הוא המסלול הסביר ביותר, וסוג האזרחות שיש לכם משפיע ישירות על חוזק הבקשה. עבור מי שאומצו בילדותם, הצעד הראשון הוא לברר אם אתם כבר בריטים, לפני שתשקלו רישום או בקשה לדרכון.
אנו בוויזה ואזרחות בריטית מייעצים למשפחות ישראליות בענייני אזרחות בריטית הנובעים מאימוץ, כולל בדיקה אם האזרחות נרכשה באופן אוטומטי והכנת בקשות רישום או דרכון לפי הצורך. לעו״ד ההגירה שלנו יש ניסיון במקרי אימוץ חוצי-גבולות מהסוג שעולה אצל לקוחות ישראלים בעלי קשרים משפחתיים בריטיים. שכר הטרחה קבוע, והתשלום מחולק לשני תשלומים שווים: הראשון משולם לפני הגשת הבקשה, והשני נדרש רק לאחר אישור הבקשה וקבלת הדרכון הבריטי. אגרות משרד הפנים הבריטי, אגרות הדרכון וכל עלות תרגום או דואר שליחים הן הוצאות נלוות נפרדות.
אם אימצתם ילד ואתם רוצים להבין את מצב האזרחות הבריטית שלו, או אם אומצתם בילדותכם ואתם רוצים לברר אם אתם בריטים, אתם מוזמנים לפנות אלינו לבדיקת זכאות. התקשרו ל-03-376-1155 או שלחו דוא״ל לכתובת contact@ukvisaandnationality.co.il כדי לדון בנסיבות שלכם.
מספר רישום F202537958. מורשים לספק ייעוץ ושירותים בענייני הגירה ואזרחות ברמה 1 (Level One). המידע באתר זה הוא כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ הגירה. אנו פועלים עבור לקוחות רק לאחר קבלת הוראות בכתב בלבד. לא ניתן להבטיח תוצאות או את לוחות הזמנים של משרד הפנים הבריטי (Home Office).
